עד כמה זה יכול להיות מפתיע, אבל המדינה שוב הצליחה לחרבש בכל הפולימרים (כפי שהולך הביטוי הרוסי) בעזרת הצבא החזק ביותר באזור. הסיסמא "אנחנו לא כמותם", הביאה לכך, שהצבא שלנו עושה יותר מאמצים לשמור על ביטחונם של תושבי עזה, מאשר על ביטחונם של אזרחים ישראלים. וכל זה, כדי שהצבא יצטייר בתור ההומאני ביותר בעולם. אפשר להוסיף על כך את הפרפראזה לביטוי אחר, זה לא "הצבא בשטח, הערבים במתח", אלא מי שבמתח זה דווקא אנחנו הישראלים. רק שלא יהיו טעיות, זה לא קריאה לפעולה קרקעית בעזה. עקבתי מספיק אחר "עופרת יצוקה" על מנת להבין, כי אין בה שונה מהפגזות נקודתיות של חיל האוויר שלנו. מה שבטוח, שפעולה כזאת לא תביא לשינוי המיוחל במאזן הכוחות או משהו כזה (לך תזכור את כל זיוני השכל של הפוליטיקאים שלנו).
אני מאד פסימי לגבי זה, שאולי, בעתיד הקרוב, תבוא התובנה למנהיגינו שהמטרה שלנו זה לא למנוע מחמאס וארגוני טרור אחרים להשיג טילים. נכון להיום, כבר נוכחנו לדעת, כי אין אנו מצליחים במילוי משימה זו. לא בעצמינו, ולא ביחד עם המצרים. אבל אנחנו גם לא צריכים לנסות להשיג את המטרה הזו. המטרה שלנו צריכה להיות אחרת - אנחנו צריכים לגרום להם לפחד להשתמש באותם הטילים. לא את החמאס אנחנו צריכים להפחיד, אלא את תושבי עזה. הם צריכים להבין כי אותה הנקודה שממנה שוגר הטיל, וקילומטר מרובע סביב, הופכים להיות לשממה תוך כמה דקות; הם צריכים להבין כי עוד מעט הם יישארו בלי חשמל ומים. רק כאשר אנשים שם, בעזה, יתחילו לקבל צמרמורת וזיעה קרה מכל שיגור שעושה חמאס או ג'יהאד אסלאמי לכיוון ישראל, אז המצב יתחיל להשתנות. אבל כל עוד הצבא שלנו דואג יותר מהכול לשלומם, למה הם שם בעזה צריכים להיחלץ??
![[personal profile]](https://www.dreamwidth.org/img/silk/identity/user.png){kind=small}